תורה תמימה על התורה, ויקרא כ״ה

1

בהר סיני. מה ענין שמיטה אצל הר סיני, והלא כל המצות נאסרו מסיני, אלא מה שמיטה נאמרו כללותיה ופרטיה מסיני, אף כל המצות נאמרו כללותיהם ופרטיהם מסיני . תו"כ

1

כי תבאו אל הארץ. תניא, יכול משבאו לעבר הירדן, ת"ל אל הארץ, הארץ המיוחדת יכול משבאו לעמון ומואב ת"ל אל הארץ אשר אני נותן לכם, ולא לעמון ומואב . תו"כ

2

ושבתה הארץ. תניא, א"ר יוחנן בשם ר' ינאי, אילן שנטעו בתוך הבית חייב בערלה ופטור מן המעשרות , ובשביעית צריכה למבעי, מאי טעמא, דכתיב ושבתה הארץ וכתיב פ' ד', שדך לא תזרע . ירושלמי ערלה פ"א ה"ב

3

שבת לה'. תניא, הנוטע כרם להקדש חייב בשביעית, מאי טעמא, דאמר קרא ושבתה הארץ שבת לה', דבר שהוא לה' – שביעית חלה עליו . ירושלמי פאה פ"ז ה"ז

1

שש שנים תזרע. תניא, א"ר יוחנן, החורש בשביעית אינו לוקה, מאי טעמא, דכתיב שש שנים תזרע – ולא בשביעית, ושש שנים תזמור – ולא בשביעית, וכל לאו הבא מכלל עשה – עשה . ירושלמי כלאים פ"ח ה"א

2

ואספת את תבואתה. תניא, ר' יונתן ב"ר יוסי אומר, מניין לתבואה שהביאה שליש לפני ראש השנה של שביעית אתה כונסה בשביעית, ת"ל ואספת את תבואתה בשביעית . ירושלמי מעשרות פ"ה ה"ב

1

ובשנה השביעית. תניא, באחד בתשרי ר"ה לשמיטין , דכתיב ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ וגמר שנה שנה מראשית השנה פ' עקב, מה התם מתשרי אף הכא מתשרי . ר"ה ח' ג'

2

ובשנה השביעית. תניא, מניין לשלשים יום לפני ר"ה שהם ככל השנה, ת"ל ובשנה השביעית מכאן אמרו שביעית פ"ה מ"א בנות שוח שביעי שלהם שניה, מפני שהן עושות לשלש שנים . תו"כ

3

שבת לה'. תניא, כשם שנאמר שבת לה' בשבת בראשית כך נאמר שבת לה' בשביעית . שם

4

וכרמך לא תזמור. מכדי זמירה בכלל זריעה ובצירה בכלל קצירה, למאי הלכתא כתבינהו רחמנא , למימרא דאהני תולדות מחייב, אאחרנייתא לא מחייב . מו"ק ג' א'

1

לא תקצור וגו' לא תבצור. מהו לא תקצור ולא תבצור, לא תקצור כדרך הקוצרים ולא תבצור כדרך הבוצרים, אלא אתה קוצר ובוצר בשנוי . ירושלמי שביעית פ"ח ה"ו

2

שנת שבתון. מלמד שכיון שיצאה שביעית אע"פ שפירותיו שמיטה מותר אתה לעשות מלאכה בגופו של אילן, אבל פירותיו אסורין עד ט"ו בשבט . תו"כ

1

והיתה שבת הארץ. מן השבות אתה אוכל ואי אתה אוכל מן המשומר . שם

2

לכם. כל שהוא צורך לכם, לאכילה ולשתיה, לסיכה ולצביעה . ירושלמי שביעית פ"ז ה"א

3

לכם. לכם ולא לאחרים . תו"כ

4

לכם לאכלה. לכם דומיא דלאכלה, שהנאתו וביעורו שוה, יצאו עצים שהנאתן אחר ביעורן, יצאו משרה וכבוסה שהנאתן אחר בעורן . סוכה מ' א'

5

לאכלה. לאכלה ולא להפסד . פסחים נ"ב ב'

6

לאכלה. לאכלה ולא למשרה ולא לכביסה ולא למלוגמא ולא לזילוף ולא לעשות ממנה אפקטוזין . סוכה מ' א' – ב'

7

לאכלה. תניא, בהמת שביעית אין פודין בה פטר חמור ודאי, מאי טעמא, לאכלה אמר רחמנא ולא לסחורה . בכורות י"ב ב'

8

לאכלה. אמר רב חסדא – בהמת שביעית פטורה מן הבכורה וחייבת במתנות כהונה, פטורה מן הבכורה, לאכלה אמר רחמנא ולא לשריפה, וחייבת במתנות דלאכלה קרינן ביה . שם שם

9

לאכלה. לאכלה ולא להביא ממנה מנחות ונסכים . תו"כ

10

ולעבדך ולאמתך. מה ת"ל , לפי שנאמר פ' משפטים והשביעית תשמטנה ונטשתה ואכלו אביוני עמך, אין לי אלא עניים, מניין אף לעשירים, ת"ל לך ולעבדך ולאמתך . תו"כ

11

ולתושבך הגרים עמך. ולתושבך – מן העובדי כוכבים , הגרים עמך – לרבות את האכסניא . שם

1

ולבהמתך ולחיה. כל זמן שחיה אוכלת מן השדה האכיל לבהמתך בבית, כלה לחיה מן השדה כלה לבהמתך מן הבית . פסחים נ"ב ב'

2

אשר בארצך. מלמד שאין מוציאין פירות שביעית מארץ לחוץ לארץ שביעית פ"ו מ"ה.

3

תהיה כל תבואתה. בגד שצבעו בקליפי שביעית ידלק. דאמר קרא תהיה – בהווייתה תהא . ב"ק ק"א ב'

4

תהיה כל תבואתה. תהיה – אף להדלקת הנר ולצבוע בה צבע . ירושלמי שביעית פ"ז ה"א

5

כל תבואתה. תניא, ר, חייא אומר, שתי תבואות, אחת מן הבית ואחת מן השדה, וכתיב מן השדה תאכלו את תבואתה . שם שם פ"ד ה"ו

6

כל תבואתה. מלמד שאינה נאכלת אלא תבואה . תו"כ

1

וספרת לך. בבית דין הכתוב מדבר . שם

2

שבע שבתות שנים. באחד בתשרי ראש השנה ליובלות , מנלן, דכתיב וספרת לך שבע שבתות שנים, מה שנים ושמיטין מתשרי מנינן, אף יובלות מתשרי מנינן . ירושלמי ר"ה פ"א ה"ב

3

והיו לך וגו'. תניא, מניין שיספר לשני שבוע, ת"ל והיו לך ימי שבע שבתות השנים, ומניין שיספר לשני יובל, ת"ל והיו לך תשע וארבעים שנה . תו"כ

1

והעברת שופר. תניא, הפכו ותקע בו לא יצא, מאי טעמא, כדרב מתנה, דאמר והעברת שופר – דרך העברתו בעינן . ר"ה כ"ז ב'

2

והעברת שופר. נאמר כאן והעברת שופר, ונאמר להלן פ' ויקהל ויצו משה ויעבירו קול במחנה, מה להלן בקול אף כאן בקול עם ל"ד א'.

3

והעברת שופר. שופר אחד אמר רחמנא ולא שנים ושלשה שופרות . שם כ"ו א'

4

והעברת שופר וגו'. ת"ר, מניין שבשופר ת"ל והעברת שופר, ומניין שפשוטה לפניה ת"ל והעברת שופר תרועה, ומניין שפשוטה לאחריה ת"ל תעבירו שופר, ומניין לשלש של שלש שלש ת"ל והעברת שופר תרועה, שבתון זכרון תרועה פ' אמור, יום תרועה יהיה לכם פ' פינחס . שם ל"ג ב'

5

בחודש השביעי. מה ת"ל, ללמד שיהיו כל תרועות של חודש שביעי זה כזה , ומניין ליתן את האמור של זה בזה ושל זה בזה, ת"ל שביעי שביעי לגז"ש, הא כיצד, שלש שהן תשע, שיעור תקיעה כתרועה, שיעור תרועה כשלשה שברים . שם ל"ד ב'

6

ביום הכפורים. ביום – ולא בלילה, ביום הכפורים – ואפילו בשבת . תו"כ

7

תעבירו שופר. מלמד שכל יחיד ויחיד חייב לתקוע . ר"ה ל' א'

1

וקדשתם וגו'. תניא, וקדשתם את שנת החמשים שנה, מה ת"ל , לפי שנאמר ביום הכפורים, יכול לא תהא מתקדשת אלא ביוהכ"פ ואילך , ת"ל וקדשתם את שנת החמשים, מלמד שמתקדשת והולכת בתחילתה . ר"ה ח' ב'

2

וקראתם דרור. תניא, אין דרור אלא חירות, א"ר יהודה, מהו לשון דרור, כמדייר בי דיירא ומוביל סחורה בכל מדינה . שם ט' ב'

3

בארץ. הוא הדין דאפילו בחוץ לארץ, והא דכתיב בארץ, לומר לך, בזמן שנוהג דרור בארץ נוהג בחו"ל, ובזמן שאינו נוהג דרור בארץ אינו נוהג בחו"ל . שם שם

4

לכל יושביה. משגלה שבט ראובן ושבט גד וחצי שבט המנשה בטלו יובלות, שנאמר וקראתם דרור בארץ לבל יושביה, בזמן שבל יושביה עליה, יכול היו עליה והן מעורבין שבט בנימין ביהודה ושבט יהודה בבנימין יהא יובל נוהג, ת"ל לכל יושביה, בזמן שיושביה כתקונן ולא בזמן שהן מעורבין . ערכין ל"ב ב'

5

יובל היא. תניא, תקיעת שופר ושילוח עבדים ושמיטת קרקעות כולן מעכבין ביובל, דאמר קרא יובל היא, וקסברי חכמים מקרא נדרש לפניו ולפני פניו ולאחריו . ר"ה ט' ב'

6

ואיש אל משפחתו. תניא, א"ר אליעזר בן יעקב, במה הכתוב מדבר, אם במוכר עצמו הרי כבר אמור, ואם במכרוהו ב"ד, הרי כבר אמור, הא אין הכתוב מדבר אלא בנרצע ב' וג' שנים לפני היובל שהיובל מוציאו , מאי משמע, אמר רבא בר שילא, אמר קרא איש, איזהו דבר שנוהג באיש ואין נוהג באשה – הוי אומר זו רציעה . קדושין ט"ו א'

7

תשובו. לרבות את האשה שנמכרה שיוצאת ביובל . תו"כ

1

יובל היא שנת החמשים. שנת חמשים אתה מונה ואי אתה מונה שנת חמשים ואחת מכאן אמרו, יובל אינו עולה למנין שבוע . ר"ה ט' א'

2

לא תזרעו. מלמד שכל שנוהג בשביעית נוהג ביובל . תו"כ

1

יובל היא. ואפילו בחוץ לארץ . ר"ה ט' ב'

2

יובל היא. תניא, יכול כשם ששביעית תופסת דמיה כך שאר איסורין תופסין דמיהם, ת"ל יובל היא, היא אין, מידי אחרינא לא . קדושין נ"ח א'

3

יובל היא. מה היא קודש אף תבואתה קודש . ירושלמי שביעית פ"ד ה"ז

4

קדש תהיה לכם. תניא, השביעית תופסת דמיה , מאי טעמא, דכתיב כי יובל היא קודש תהיה לכם, מה קודש תופס דמיו , אף שביעית תופסת דמיה ואסורה, אי מה קודש תופס דפיו ויוצא לחולין אף שביעית כן, ת"ל תהיה – בהווייתה תהא . סוכה מ' ב'

5

קדש תהיה לכם. תניא, א"ר יוחנן, השביעית מתחללת בין דרך פקח בין דרך חילול דכתיב יובל היא קודש תהיה לכם, מה קודש בין דרך פקח בין דרך חילול , אף שביעית בין דרך מקח בין דרך חילול . סוכה מ' ב'

6

קדש תהיה לכם. ואלו קודש תהיה לה' לא כתיב, לפיכך המקדש בפירות שביעית מקודשת . קדושין נ"ג א'

7

מן השדה תאכלו. כל זמן שאתה אוכל מן השדה אתה אוכל מה שבבית, כָּלה מן השדה כַּלה מן הבית . ירושלמי שביעית פ"ט ה"ג

1

בשנת היובל וגו'. תניא, א"ר יוסי בר חנינא, בוא וראה כמה קשה אבקה של שביעית , אדם נושא ונותן בפירות שביעית, לסוף מוכר את מטלטליו, שנאמר בשנת היובל תשובו איש אל אחוזתו וסמיך ליה וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך, דבר הנקנה מיד ליד , לא הרגיש – לסוף מוכר את שדותיו, שנאמר פ' כ"ה כי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו, לא באת לידו עד שמוכר את ביתו שנאמר פ' כ"ט ואיש כי ימכור בית מושב, לא באת לידו עד שמוכר את בתו , שנאמר שמות כ״א:ז׳ וכי ימכור איש את בתו לאמה, לא באת לידו עד שלוה ברבית, שנאמר פ' ל"ה וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך וסמיך ליה אל תקח מאתו נשך ותרבית, לא באת לידו עד שמוכר את עצמו שנאמר פ' ל"ט וכי ימוך אחיך ונמכר לך, לא לך אלא לגר, שנאמר לגר, ולא לגר צדק אלא לגר תושב שנאמר פ' מ"ז לגר תושב, משפחת גר שם זה נכרי, כשהוא אומר שם או לעקר – זה הנמכר לעבודה זרה עצמה . קדושין כ' א'

2

בשנת היובל הזאת. תניא, אין העבדים יוצאים לחירות בשביעית, מאי טעמא, דאמר קרא בשנת היובל הזאת תשובו איש אל אחוזתו, זאת מוציאה עבדים לחירות ואין השביעית מוציאה עבדים לחירות . תו"כ

3

תשובו. לרבות את המתנה שחוזרת ביובל . בכורות נ"ב ב'

4

תשובו. לרבות המוכר שדהו ועמד בנו וגאלה שחוזרת לאביו ביובל . תו"כ

1

וכי תמכרו ממכר. תניא, השכירות יש לה אונאה, מאי טעמא ממכר סתמא כתיב, והאי נמי ביומיה מכירה הוא . ב"מ נ"ו ב'

2

וכי תמכרו ממכר. ממכר שגופו מכור וקנוי יש לו אונאה, יצאו שטרות שאין גופן מכור ואין גופן קנוי ואין עומדים אלא לראיה אין להם אונאה . שם שם

3

ממכר לעמיתך. תניא, ישראל מישראל קונים במשיכה ועובד כוכבים מישראל קונים בכסף דכתיב וכי תמכרו ממכר לעמיתך, לעמיתך במשיכה, הא לעובד כוכבים בכסף . בכורות י"ג א'

4

ממכר לעמיתך. לעמיתך אתה מחזיר אונאה ואי אתה מחזיר אונאה לעובד כוכבים . בכורות י"ג א'

5

ממכר לעמיתך. תניא, מניין כשאתה מוכר לא תהא מוכר אלא לעמיתך, ת"ל וכי תמכרו ממכר לעמיתך . תו"כ

6

או קנה מיד עמיתך. תניא, מניין כשאתה קונה לא תהא קונה אלא מיד עמיתך, ת"ל או קנה מיד עמיתך . תו"כ

7

מיד עמיתך. נכסים שאין להם אחריות נקנין במשיכה, מנלן, דכתיב וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך, דבר הנקנה מיד ליד . קדושין כ"ו א'

8

מיד עמיתך. הקרקעות והעבדים אין להם אונאה, דכתיב או קנה מיד עמיתך אל תונו, דבר הנקנה מיד ליד, יצאו קרקעות שאינן מטלטלין ויצאו עבדים שהוקשו לקרקעות . ב"מ נ"ו ב'

9

מיד עמיתך. מיד עמיתך אתה קונה במשיכה, הא מיד עובד כוכבים אתה קונה בכסף . בכורות י"ג א'

10

אל תונו. תנן, כמה שיעור אונאה, ארבעה כסף מעשרים וארבע כסף לסלע שתות למקח . ב"מ מ"ט ב'

11

אל תונו. אין לי אלא שנתאנה לוקח, נתאנה מוכר מניין, ת"ל או קנה אל תונו . ב"מ נ"א א'

12

איש את אחיו. ההקדש אין לה אונאה, דכתיב אל תונו איש את אחיו, אחיו ולא הקדש . שם נ"ו ב'

13

איש את אחיו. אין לי אלא איש, אשה את איש ואיש את אשה מניין, ואין לי אלא הדיוט להדיוט, הדיוט לתגר, תגר להדיוט מניין, ת"ל אל תונו איש את אחיו מכל מקום . תו"כ

1

במספר שני תבואות. איתמר, קנין פירות, אמר ר"ל, לאו כקנין הגוף הוא, דכתיב במספר שני תבואות ימכר לך . גיטין מ"ח ב'

2

במספר שני תבואות. תניא, היתה שנת שדפון וירקון או שביעית אי שהיו שנים כשני אליהו אינה עולה לו מן המנין , והני מילי דלא הוי תבואה כלל כשני אליהו, אבל היכי דאיכא תבואה סלקא ליה ולא אמרינן מכת מדינה היא, דאמר קרא, במספר שני תבואות, שנים שיש בהם תבואה בעולם . ב"מ ק"ו א'

3

במספר שני תבואות. אמר רב פפא, מכר טרשין נגאלין פחות משתי שנים, דאמר קרא במספר שני תבואות, והני לאו בני תבואות נינהו . ערכין י"ד ב'

4

במספר שני תבואות. אמר רב פפא, מכר אילנות אין נגאלין בפחות משתי שנים, דאמר קרא במספר שני תבואות, והני בני תבואות נינהו . שם שם

5

במספר שני תבואות. ת"ר, שנה האמורה בשדה אחוזה – מעת לעת, דכתיב במספר שני תבואות ימכר לך, פעמים שאדם אוכל שלש תבואות בשתי שנים . שם י"ח ב'

6

במספר שני תבואות. תניא, ר' אליעזר אומר, מניין שאם מכרה לו לפני ר"ה שדה מלאה פירות שלא יאמר לו הנח לפני כדרך שהנחתי לפניך, ת"ל במספר שני תבואות, פעמים שאדם אוכל שלש תבואות בשתי שנים . שם ל' א'

7

במספר שני תבואות וגו'. המוכר את שדהו בשעת היובל אינו מותר לגאול בפחות משתי שנים, שנאמר במספר שני תבואות ימכר לך, ולא מבעי מוכר אלא אפילו לוקח נמי קאי בעשה, דבעינן שנים הקנה וליכא . שם כ"ט ב'

1

לפי רוב השנים. תניא, במספר שנים אחר היובל תקנה, מלמד שמוכרין סמיך ליובל, מופלג מן היובל מניין, ת"ל לפי רוב השנים ולפי מעוט השנים . ערכין כ"ט ב'

1

ולא תונו. ת"ר, כשהוא אומר פ' י"ד וכי תמכרו ממכר לעמיתך אל תונו, הרי אונאת ממון אמור, הא מה אני מקיים ולא תונו איש את עמיתו – באונאת דברים . ב"מ נ"ח ב'

2

איש את עמיתו. אמר רב הונא, מאי דכתיב ולא תונו איש את עמיתו – עם שאתך בתורה ובמצות אל תונהו . שם נ"ט א'

3

ויראת מאלהיך. כל דבר המסור ללב נאמר בו ויראת מאלהיך . קדושין ל"ב ב'

1

וישבתם לבטח עליה. לבטח – ולא מפוזרים ולא מפוחדים, עליה – ולא גולים . תו"כ

1

וכי תאמרו. עתידים אתם לומר כן . שם

2

ולא נאסף. אמר ר' עקיבא, וכי מאחר שאין זורעים מהיכן אוספים, ומה ת"ל ולא נאסוף, אלא מכאן לספיחים שאסורים בשביעית . פסחים נ"א ב'

1

לשלש השנים. תניא, ר' יונתן בן יוסף אומר, ועשת את התבואה לשלש השנים, אל תקרא לשלש אלא לשליש מכאן לתבואה דאזלינן בתר שליש גידולה . ר"ה י"ג א'

1

מן התבואה ישן. מהו ישן, רב נחמן אמר בלא רצינתא, ורב ששת אמר בלא שריפא . ב"ב צ"א ב'

2

עד בוא תבואתה. תניא, יכול יהיו ישראל מצפין לחדש מפני ישן שכלה או מפני שהוא רע, ת"ל עד בוא תבואתה – עד שתבא תבואה מאליה . שם שם

1

לא תמכר לצמתת. אמר רב חסדא אמר רב קטינא, מניין למוכר שדהו לששים שנה שאינה חוזרת ביובל , שנאמר והארץ לא תמכר לצמיתות, מי שאין שם יובל נצמתת, יש שם יובל אינה נצמתת, יצתה זו שאע"פ שאין שם יובל אינה נצמתת . ב"מ ע"ט א'

2

כי לי הארץ. לי הארץ – לי קדושת הארץ, מכאן שאין קנין לעובד כוכבים בא"י להפקיע מידי מעשר . גיטין מ"ז א'

1

ובכל ארץ אחזתכם. ובכל – לרבות בתים ועבד עברי שנגאלין בקרובים . קדושין כ"א א'

1

כי ימוך אחיך. תניא, מניין שאין אדם רשאי למכור את שדהו ולהניח באפונדתו וליקח לו בהמה וכלים ובית, ת"ל כי ימוך ומכר, מלמד שאינו מוכר אא"כ העני . תו"כ

2

ומכר מאחותו. ת"ר, כיצד כותבין שטר מכר, המוכר כותב לו שדי מכורה לך ואין הלוקח כותב שדך קנויה לי, מאי טעמא, ומכר מאחוזתו כתיב, במוכר תלי רחמנא . קדושין ט' א'

3

ומכר מאחזתו. תניא, יכול ימכור כל נכסיו בבת אחת, ת"ל ומכר מאחוזתו ולא כל אחוזתו . תו"כ

4

ומכר מאחזתו. עיין לפנינו לעיל ריש פסוק י"ג בדרשה בשנת היובל וגו'.

5

ובא גואלו הקרוב. מלמד שהקרוב קודם . שם

6

וגאל. הרי זה רשות, או אינו אלא חובה, ת"ל פ' כ"ו ואיש כי לא יהיה לו גואל, וכי יש לך אדם בישראל שאין לו גואלים, אלא זה שיש לו ואינו רוצה ליקח שהרשות בידו . קדושין כ"א א'

7

את ממכר. לרבות את הנותן מתנה . תו"כ

1

כי לא יהיה לו גואל. הובא בפסוק הקודם בדרשה וגאל.

2

והשיגה ידו. ת"ר, והשיגה ידו – יד עצמו, שלא ילוה ויגאל . ערכין ל' ב'

3

ומצא. ומצא פרט למצוי, שלא ימכור ברחוק ויגאול בקרוב, ברע – ויגאול ביפה . שם שם

4

כדי גאלתו. מלמד שכדי גאולה הוא גואל ואינו גואל לחצאין . ערכין ל' ב,

1

והשיב את העדף. תניא, ר' דוסתאי בן יהודה אומר, מכרה לו במנה והשביחה ועמדה על מאתים, מניין שאינו מחשב אלא במנה, ת"ל והשיב את העודף – העודף שבידו, מכרה לו במאתים והכסיפה ועמדה על מה מניין שאין מחשבין אלא במנה, ת"ל והשיב את העודף – העודף שבקרקע, וממאי דלקולא דילמא לחומרא , לא ס"ד, דגמר גאולה גאולה מעבד עברי . שם שם א'

2

לאיש אשר מכר לו. תניא, מכרה לראשון במנה ומכר ראשון לשני במאתים איני מחשב אלא עם הראשון שנאמר לאיש אשר מכר לו, מכרה לראשון במאתים ומכר הראשון לשני במה אינו מחשב אלא עם האחרון, שנאמר והשיב את העודף לאיש, לאיש אשר בתוכו , וממאי דלקולא דילמא לחומרא, לא ס"ד דגמר גאולה גאולה מעבד עברי . שם שם

3

ושב לאחזתו. בבעל אחוזה דברתי ולא במוכר למוכר . תו"כ

1

עד שנת היובל. שלא יכנס בה מהשנה כלום , נמצאת אומר, שדות וכספים משמיטים כאחד, יובל מוציא בתחלתו והשביעית משמטת בסופה . שם

2

ויצא ביובל. תניא, אין שדה אחוזה נוהגת אלא בזמן שהיובל נוהג, שנאמר ויצא ביובל ושב לאחוזתו . ערכין כ"ט א'

3

ויצא ביובל. אף מן ההקדש . תו"כ

4

ושב לאחוזתו. אמר רב פפא, מכר טרשין ולא גאלן חוזרת לבעלים ביובל, מאי טעמא, ושב לאחוזתו אמר רחמנא והאי נמי אחוזה היא, מכר אילנות ולא גאלן אין חוזרות, מ"ט ושב לאחוזתו אמר רחמנא ולא אילנות . ערכין י"ד ב'

5

ושב לאחזתו. תניא, הקונה שדה ביובל א"ר אילא קנה קרקע, אמר ליה ר' אבא בר ממל, א"כ יחפור בה בורות שיחין ומערות, אמר ליה, התורה אמרה ושב לאחוזתו – בעינייהו . ירושלמי גיטין פ"ד ה"ט

6

ושב לאחוזתו. לרבות האשה . תו"כ

1

בית מושב. תניא, בית שאין בו ד' אמות על ד' אמות אינו נחלט בבתי ערי חומה, מאי טעמא, בית כתיב בהו . סוכה ג' ב'

2

בית מושב. עיין לפנינו לעיל ריש פסוק י"ג בדרשה בשנת היובל וגו'.

3

בית מושב עיר חומה. שהוקף ולבסוף ישב ולא שישב ולבסוף הוקף , יכול אפילו הקיפוה ישראל , ת"ל עיר חומה ונאמר להלן פ' דברים כל אלה ערים בצורות חומה, מה להלן עובדי כוכבים אף כאן עובדי כוכבים, ומה להלן עובדי כוכבים קודם לכן אף כאן עובדי כוכבים קודם לכן . ערכין ל"ג ב'

4

עיר חומה. באיזו עיר חומה אמרה תורה, בעיר המוקפת חומה מימות יהושע בן נון . תו"כ

5

והיתה גאלתו. תניא, מת המוכר יגאל בנו, ואע"פ דרחמנא אמר ואיש כי ימכור, והאי לא מכר, אפ"ה גואל, מאי טעמא, והיתה גאולתו כתיב – מכל מקום . ערכין ל"א ב'

6

והיתה גאלתו. תניא, מת הלוקח גואלין מיד בנו, ואע"פ דרחמנא אמר לקונה אותו והאי לא קנה, אפ"ה גואלין, מאי טעמא, והיתה גאולתו כתיב – מכל מקום . ערכין ל"א ב'

7

שנת ממככרו. ת"ר, שנה האמורה בבתי ערי חומה מעל"לע , מאי טעמא, דאמר קרא עד תום שנת ממכרו, ממכרו שלו ולא שנה של מנין עולם . שם י"ח ב'

8

ימים תהיה גאלתו. מה ת"ל ימים – לומר דבעינן מעת לעת . שם ל"א א'

1

עד מלאת לו שנה. ת"ר, שנה, איני יודע אם שנה לראשון אם שנה לשני , כשהוא אומר עד מלאת לו שנה, הוי אומר שנה לראשון . שם שם ב'

2

שנת תמימה. תמימה – להביא את חודש העיבור . שם שם א'

3

שנה תמימה. תניא, א"ר אבא בר ממל, מכר שני בתי ערי חומה, אחד בחמשה עשר באדר הראשון ואחד באחד באדר השני, זה שמכר לו באחד באדר השני, כיון שהגיע יום אחד באדר של שנה הבאה עלתה לו שנה, זה שמכר לו בחמשה עשר של אדר הראשון לא עלתה לו שנה עד ט"ו באדר של שנה הבאה מאי טעמא שנה תמימה כתיב . ערכין ל"א ב'

4

הבית אשר בעיר. ת"ר, בית, אין לי אלא בית, מניין לרבות בתי בדים בתי מרחצאות ומגדלות ובורות שיחין ומערות ת"ל אשר בעיר , יכול שאני מרבה אף השדות ת"ל בית . שם ל"ב א'

5

אשר לא חמה. תניא, ר' אליעזר ב"ר יוסי אומר, אשר לא חומה, אע"פ שאין לו עכשיו והיה לו קודם לכן . שם שם

6

אשר לא חמה. פרט לבית הבנוי בחומה . ירושלמי מעשרות פ"ג ה"ד

7

לצמיתת. ת"ר, מהו לצמיתות – לחלוטין, דבר אחר לצמיתות לרבות את המתנה, מאי טעמא, צמית צמיתות . ערכין ל"א ב'

8

לקנה אתו לדרתיו. תניא, אין הבית חלוט בירושלים, שנאמר וקם הבית לקונה אותו לדרותיו, וקסבר ירושלים לא נתחלקה לשבטים . ב"ק פ"ב ב'

9

לקנה אתו לדרתיו. לקונה אותו ואפילו מיד הקדש, לדרותיו – יצא הקדש שאין לו דורות . ערכין ל"א ב'

10

לא יצא ביובל. תניא, אין בתי ערי חומה נוהגין אלא בזמן שהיובל נוהג, שנאמר לא יצא ביובל . שם כ"ט א'

11

לא יצא ביובל. והא מאחר דכתיב לצמיתות לדרותיו מה ת"ל עוד לא יצא ביובל, אמר רב ספרא, לא נצרכא אלא למוכר בית בבתי ערי חומה ופגע בו יובל בתוך שנתו, ס"ד אמינא ליפק ביובל, קמ"ל . שם ל"ד ב'

1

ובתי החצרים. אלו הן בתי החצרים, שני חצרים של שני בתים, אע"פ שמוקפת חומה מימות יהושע בן נון הרי הן כבתי חצרים . שם ל"ג ב'

2

אשר אין להם חמה. ת"ר, ממשמע שנאמר בתי החצרים איני יודע שאין להם חומה , מה ת"ל אשר אין להם חומה, אע"פ שיש להם חומה כמי שאין להם חומה . שם שם

3

חמה סביב. ת"ר, חומה ולא שור איגר , סביב – פרט לטבריא שימה חומתה . שם ל"ב א'

4

על שדה הארץ יחשב. הקישו הכתוב לשדה אחוזה, מה שדה אחוזה יוצא ביובל ובגרעון כסף אף בתי החצרים כן , יכול כשם ששדה אחוזה אינה נגאלת בפחות משתי שנים אף בתי החצרים כן, ת"ל גאולה תהיה לו מיד . ערכין ל"ג א'

5

וביבל יצא. תניא, יכול הואיל ונתנה להם כח יפה שבשדות ושבבתים לא יצא ביובל, ת"ל וביובל יצא . שם שם

1

גאלת עולם וגו'. תני, הכהנים והלוים מוכרין לעולם וגואלין לעולם, שנאמר גאולת עולם תהיה ללוים . שם שם ב'

1

מן הלוים. תניא, יכול לוי מישראל יגאל שזה יפה כחו וזה הורע כחו אבל לוי מלוי שזה יפה כחו וזה יפה כחו לא יגאל תלמוד לומר מן הלוים . ערכין ל"ג ב'

2

ויצא ממכר. ממכר חוזר שבח אינו חוזר . ב"מ ק"ט א'

3

ויצא ממכר. יכול אפילו עבדיו מטלטליו ושטריו, ת"ל בית ועיר אחוזתו, א"כ מה ת"ל ממכר, ממכר יוצא בחנם ואין הקדש יוצא בחנם אלא בפדיון . ערכין ל"ג א'

4

כי בתי ערי הלוים. אין הדבר תלוי אלא בערי הלוים, לפיכך ישראל שירש את אבי אמו לוי גואל כלוים, ולוי שירש את אבי אמו ישראל גואל כישראל . שם שם ב'

1

לא ימכר. תניא, ערי הלוים אין עושים בהם שדה מגרש ומגרש שדה ומגרש עיר ועיר מגרש, דאמר קרא ושדה מגרש עריהם לא ימכר, מאי לא ימכר, אילימא לא ימכר כלל, והא מדכתיב פ' ל"ב גאולת עולם תהיה ללוים מכלל דמזבני, אלא מאי לא ימכר – לא ישנה . שם שם

2

אחזת עולם הוא להם. מכאן שאין הלוים מחרימין שדותיהם . שם כ"ח א'

1

וכי ימוך. אשכחיה רבה בר אבוה לאליהו, אמר ליה, מהו שיסדרו בבעל חוב , אמר ליה, כתיב הכא וכי ימוך וכתיב בערכין פ' בחקותי ואם מך הוא, מה ערכין מסדרין אף בעל חוב מסדרין . ב"מ קי"ד א'

2

וכי ימוך אחיך. עיין לפנינו לעל ריש פסוק י"ג בדרשה בשנת היובל וגו'.

3

מטה ידו. אל תניחהו לירד, הא למה זה דומה, למשא ע"ג החמור, עודנו במקומו אחד תופס בו ומעמידו, נפל לארץ – חמשה אין מעמידין אותו . תו"כ

4

והחזקת בו. תניא, מניין שאם החזקת אפילו ד' או ה' פעמים תחזור ותחזוק בו ת"ל והחזקת בו , יכול אפילו מפסידו לתרבות רעה, ת"ל עמך . שם

5

גר ותושב. גר – זה גר צדק, תושב – זה גר אוכל נבלות . שם

6

אל תקח מאתו. תניא, הניח להם אביהם מעות של רבית אין חייבים להחזיר, דאמר קרא אל תקח מאתו נשך ותרבית, אהדר ליה כי היכי דניחי, לדידיה קא מזהיר רחמנא, לבריה לא מזהר רחמנא . ב"ק קי"ב א'

7

אל תקח מאתו. אל תקח מאתו, אבל אתה נעשה לו ערב . ב"מ ע"א א'

8

אל תקח מאתו. אלו עוברין בל"ת, המלוה והלוה והערב והעדים והסופר, עוברים משום את כספך לא תתן לו בנשך פ' ל"ז ומשום אל תקח מאתו נשך . שם ע"ה ב'

9

נשך ותרבית. איזהו נשך ואיזהו תרבית, נשך זה המלוה סלע בה' דינרין סאתים חטים בשלש, ותרבית זה המרבה בפירות . שם ס' ב'

10

ויראת מאלהיך. כל דבר המסור ללב נאמר בו ויראת מאלהיך . קדושין ל"ב ב'

11

וחי אחיך עמך. תניא, א"ר אלעזר, רבית קצוצה יוצאה בדיינין, אבק רבית אינה יוצאה בדיינין, מאי טעמא, דאמר קרא אל תקח מאתו נשך ותרבית וחי אחיך עמך, אהדר ליה כי היכי דניחי בהדך . ב"מ ס"ב א'

12

וחי אחיך עמך. תניא, שנים שהיו מהלכין בדרך וביד אחד מהם קיתון של מים, אם שותים שניהם מתים ואם שותה אחד מהם מגיע לישוב, דרש ר' עקיבא, וחי אחיך עמך, חייך קודמין לחיי חבירך . ב"מ ב"מ א'

13

וחי אחיך עמך. אחיך ולא שור . שם פ"ח ב'

1

את כספך. כספך ולא כסף אחרים. ואכלך ולא אוכל אחרים . תו"כ

2

את כספך וגו'. אין לי אלא נשך בכסף ורבית באוכל, נשך באוכל מניין, ת"ל פ' תצא נשך אוכל, רבית בכסף מניין ת"ל שם נשך כסף, אם אינו ענין לנשך כסף שהרי כבר נאמר שם לא תשיך לאחיך כל דבר אשר ישך, תנהו ענין לרבית כסף, ואין לי אלא בלוה, במלוה מניין, נאמר כאן נשך בלוה, ונאמר להלן שם נשך במלוה, מה נשך האמור בלוה לא חלקת בו בין בכסף בין באוכל בין בנשך בין ברבית, אף נשך האמור במלוה לא תחלוק בו בין בכסף בין באוכל בין בנשך בין ברבית . ב"מ ס"א א'

3

לא תתן לו. אי אתה מוצא לא נשך בלא תרבית ולא תרבית בלא נשך, ולא חלקן הכתוב אלא לעבור עליו בשני לאוין . שם ס' ב'

4

לא תתן לו. מלמד שלא אסרה תורה אלא רבית הבאה מלוה למלוה . ב"מ ס"ט ב'

1

אני ה' וגו'. מה ת"ל יציאת מצרים ברבית, אמר הקב"ה, אני הוא שהבחנתי במצרים בין טיפה של בכור לטיפה שאינה של בכור, אני הוא שעתיד ליפרע ממי שתולה מעותיו בנכרי ומלוה אותם לישראל ברבית . שם ס"א ב'

2

להיות לכם לאלהים וגו'. ת"ר, לעולם ידור אדם בארץ ישראל ואפילו בעיר שרובה נכרים ואל ידור בחו"ל ואפי' בעיר שרובה ישראל, שכל הדר בא"י דומה כמי שיש לו אלוה, וכל הדר בחו"ל דומה כאלו עובד עבודת כוכבים, שנאמר לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלהים . כתובות ק"י ב'

1

וכי ימוך אחיך. תניא, מניין שאין אדם רשאי למכור עצמו ולהניח באפונדתו וליקח לו בהמה וכלים ובית אא"כ העני, ת"ל וכי ימוך אחיך ונמכר לך, מלמד שאינו נמכר אא"כ העני . תו"כ

2

וכי ימוך אחיך וגו'. קרי ליה אחיך וקרי ליה עבד, הא כיצד, אתה נוהג בו באחוה והוא נוהג בעצמו בעבדותו . שם

3

ונמכר לך. תניא, המוכר עצמו נמכר לשש ויתר על שש, מאי טעמא, מיעט רחמנא גבי מכרוהו ב"ד ועבדך שש שנים פ' ראה, זה אינו עובד יתר על שש ולא מוכר עצמו אינו עובד יתר על שש . קדושין י"ד ב'

4

ונמכר לך. תניא, מניין כשהוא נמכר אינו נמכר אלא לישראל, ת"ל ונמכר לך . תו"כ

5

ונמכר לך. עיין לפנינו לעיל ריש פסוק י"ג בדרשה בשנת היובל וגו'.

6

לא תעבוד בו וגו'. בו לא תעבוד עבודת עבד, אבל אתה עובד עבודת עבד בבן חורין . שם

7

עבודת עבד. מהו עבודת עבד, שלא יטול אחריך בלונטיא ולא יטול לפניך כלים במרחץ . שם

1

כשכיר כתושב. הקישו הכתוב לשכיר ולתושב, מה שכיר ביומו תתן שכרו פ' תצא אף זה ביומו תתן שכרו, ומה תושב בטוב לו לא תוננו פ' ראה אף זה בטוב לו לא תוננו . שם

2

יהיה עמך. מלמד שאין הרב יכול לומר לעבדו העברי עשה עמי ואיני זנך . כתובות מ"ג א'

3

עד שנת היבל. מכאן לעבד עברי שקונה עצמו ביובל . קדושין ט"ז א'

4

עד שנת היבל. אין עבד עברי נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג, שנאמר עד שנת היובל יעבוד עמך . ערכין כ"ט א'

5

יעבד עמך. מהו עמך, שלא תמסור לו אומנתו לאחר, שאם היה בלן לרבים, ספר לרבים, נחתום לרבים, לא יעשה, ר' יוסי אומר, אם היתה אומנתו לפנים מכאן יעשה . תו"כ

1

ויצא מעמך. מהו מעמך, ממקום שאתה שם, מלמד שלא תהא אתה בכפר והוא בכרך, אתה בכרך והוא בכפר . שם

2

הוא ובניו עמו. תניא, א"ר שמעון, אם הוא נמכר בניו מי נמכרין, ומה ת"ל ובניו, אלא מלמד שרבו חייב במזונות בניו . קדושין כ"ב א'

3

ושב אל משפחתו. תניא, א"ר אלעזר בן יעקב, במה הכתוב מדבר, אם במוכר עצמו הרי כבר אמור, ואם בנרצע, הרי כבר אמור, הא אין הכתוב מדבר אלא במכרוהו ב"ד ב' וג' שנים לפני היובל שהיובל מוציאו . שם ט"ו א'

4

ושב אל משפחתו. אין עבד כהן נרצע מפני שנעשה בעל מום, ויעשה בעל מום, אמר רבא בר רב שילא, אמר קרא ושב אל משפחתו – למוחזק שבמשפחתו . קדושין כ"א ב'

5

ושב אל משפחתו. תניא, אק הגר נקנה בעבד עברי, מאי טעמא, ושב אל משפחתו בעינן וליכא . ב"מ ע"א א'

6

ושב אל משפחתו. למשפחתו הוא שב ואינו שב למה שהחזיקו אבותיו בגנדולה . מכות י"ג א'

1

לא ימכרו וגו'. תניא, אזהרה לגונב נפש מניין, ר' יאשיה אומר לא תגנוב פ' יתרו ור' יוחנן אמר לא ימכרו ממכרת עבד, ולא פליגי, מר חשיב לאו דגניבה ומר חשיב לאו דמכירה . סנהדרין פ"ו א'

2

ממכרת עבד. שלא יעמידנו בסימטא ויעמידנו על אבן המקח . תו"כ

3

כי עבדי הם. שטרי עליהם ראשון, אשר הוצאתי אותם וגו', על תנאי שלא ימכרו ממכרת עבד . שם

1

לא תרדה בו וגו'. מהו לא תרדה בו, שלא תאמר לו החם את הכוס ואין אתה צריך לו, עדור תחת הגפן עד שאבוא, ושמא תאמר לצורך עצמי אני עושה, הרי הדבר מסור ללב, וכל דבר המסור ללב נאמר בו ויראת מאלהיך . שם

1

ועבדך ואמתך וגו'. מה ת"ל, שמא תאמר הואיל ואסרה לנו את כל אלו במה נשתמש, ת"ל ועבדך ואמתך מאת הגוים וגו' . תו"כ

2

אשר יהיו לך. תניא, מניין אתה אומר ישראל שבא על שפחתו וילדה ממנו בן שמותר אתה לשעבדו עבד, ת"ל אשר יהיו לך . שם

3

אשר סביבתיכם. אשר סביבותיכם ולא מן הכנענים שבארץ . שם

4

מהם תקנו. מה ת"ל, שיכול אין לי אלא מבניהם ומבנותיהם, הם עצמם מניין, ת"ל מהם תקנו . שם

1

וגם מבני התושבים. תניא, מניין לאחד מן האומות שבא על הכנענית והוליד בן שאתה רשאי לקנותו בעבד, ת"ל וגם מבני התושבים מהם תקנו . יבמות ע"ח ב'

2

אשר הולידו בארצכם. יכול אף הכנעני שבא על אחת מן האומות והוליד בן אתה רשאי לקנותו בעבד, ת"ל אשר הולידו בארצכם, מן הנולדים בארצכם ולא מן הגרים בארצכם . יבמות ע"ח ב'

3

מהם תקנו. אתם קונין מהם ולא הם קונים מכם ולא הם קונים זה מזה לגופו . שם מ"ו א'

1

והתנחלתם אותם. תניא, יכול יהא עבד עברי ואמה עבריה נקנים בחזקה, ת"ל והתנחלתם אותם, אותם בחזקה ולא עבד אחר בחזקה . קדושין ט"ז א'

2

והתנחלתם אותם לבניכם. תניא, והתנחלתם אותם לבניכם, אותם לבניכם ולא בנותיכם לבניכם, מגיד שאין אדם מוריש זכות בתו לבנו, ומכאן שהענקת אמה העבריה לעצמה . שם שם ב'

3

והתנחלתם אותם לבניכם. אמר רב יהודה אמר רב, בת הנזונת מן האחין מעשה ידיה לעצמה, דכתיב והתנחלתם אותם לבניכם, אותם לבניכם, ולא בנותיכם לבניכם, מגיד שאין אדם מוריש זכות בתו לבנו . כתובות מ"ג א'

4

והתנחלתם אותם לבניכם. תנא ר"ש בן יוחאי, ונתן לנערה ונתן לאבי הנערה פ' תצא הא כיצד , עמדה בדין עד שלא מת אביה – ונתן לאבי הנערה, מת אביה – ונתן לנערה, מנלן, דכתיב והתנחלתם אותם לבניכם, אותם לבניכם ולא בנותיכם לבניכם . ירושלמי כתובות פ"ד ה"א

5

לבניכם אחריכם. לבניכם ולא לבנותיכם, מכאן שהבנים יורשים את האב ולא הבנות . ב"ב ק"י ב'

6

לבניכם אחריכם. תניא, מניין לכל המוחזק אחריו לבן שהוא בנו לכל דבר, ת"ל והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם . תו"כ

7

לרשת אחזה. תניא, מניין שהעבדים הוקשו לקרקעות, דכתיב והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה . מגילה כ"ג ב'

8

לרשת אחזה. הקישן הכתוב לשדה אחוזה, מה שדה אחוזה נקנית בכסף ובשטר, ובחזקה, אף עבד כנעני נקנה בכסף ובשטר ובחזקה . קדושין כ"ב ב'

9

לרשת אחזה. יכול תהא שפחה כנענית נקנית בביאה, ת"ל והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה, הוקשו לשדה אחוזה, מה שדה אחוזה קנינה בכסף ובשטר ובחזקה אף זו קנינה בכסף ובשטר ובחזקה ולא בביאה . ירושלמי קדושין פ"א ה"א

10

לרשת אחזה. הקיש הכתוב שדה אחוזה לעבדים, מה עבדים אתם קונים מהם ולא הם קונים מכם, אף שדה אחוזה אתם קונים מהם ולא הם מכם, מכאן שאין קנין לעובד כוכבים בא"י להפקיע מידי מעשר . ירושלמי גיטין פ"ד ה"ט

11

לעולם בהם תעבדו. יכול מדאתקשו עבדים לשדה אחוזה לענין קנינים אתקשו לחזרה ביובל, מה שדה אחוזה חוזרת לבעלים ביובל אף עבד כנעני חוזר לבעלים ביובל, ת"ל לעולם בהם תעבדו . קדושין כ"ב ב'

12

לעולם בהם תעבדו. תניא, ר' עקיבא אומר, לעולם בהם תעבדו – חובה . גיטין ל"ח ב'

13

לעולם בהם תעבדו. תניא, אמר רב יהודה אמר שמואל, כל המשחרר עבדו עובר בעשה, דכתיב לעולם בהם תעבדו . שם שם

14

לעולם בהם תעבדו. אמר שמואל, לעולם בהם תעבדו, לעבודה נתתיו ולא לבושה . נדה מ"ז א'

15

ובאחיכם. תניא, מניין שאם ראית לאדם שאינו נוהג כשורה שאתה רשאי להשתעבד בו, ת"ל לעולם בהם תעבדו ובאחיכם , יכול אפילו אם נוהג כשורה, ת"ל ובאחיכם בני ישראל איש באחיו לא תרדה בו . ב"מ ע"ג ב'

16

איש באחיו. אין לי אלא איש באיש, איש באשה, אשה באיש מניין, ת"ל איש באחיו – מכל מקום . תו"כ

17

לא תרדה בו. בו אי אתה רודה בפרך אבל אתה רודה בבן חורין בפרך . שם

1

וכי תשיג וגו'. תניא, וכי תשיג יד גר ותושב עמך, מי גרם לו שיעשיר – דבוקו עמך, ומך אחיך עמו, מי גרם לו שיעני – דבוקו עמו . שם

2

או לעקר משפחת גר. עיין לפנינו לעיל ריש פ' י"ג בדרשה בשנת היובל וגו'.

1

אחרי נמכר. תניא, הרי שבא ואמר הרי אני נמכר, יכול תזקק לו לגאלנו, ת"ל אחרי נמכר, מלמד שאין אתה נזקק לו אלא משימכר . תו"כ

2

גאלה תהיה לו. תנא דבי ר' ישמעאל, יכול הואיל והלך זה ונעשה כומר לעבודת כוכבים לדחי אבן אחר הנופל, ת"ל גאולה תהיה לו . קדושין כ' ב'

3

גאלה תהיה לו. דרש ר' עקיבא, מניין לגזל עובדי כוכבים שהוא אסור, ת"ל אחרי נמכר גאולה תהיה לו, שלא ימשכנו ויצא . ב"ק קי"ג ב'

4

גאלה תהיה לו. גאולה תהיה לו – מיד, ואל תניחנו שיטמע . תו"כ

5

אחד מאחיו יגאלנו. תניא, מניין לאחיו מאביו שקודם לאחיו מאמו, ת"ל אחד מאחיו יגאלנו . שם

1

או דדו וגו׳. דודו — זה אחי אביו, בן דודו — זה בן אחי אביו תו״כ.

2

או משאר בשרו, מלמד שהקרוב קרוב קודם . שם

3

ממשפחתי יגאלנו. מלמד שמשפחת אב קרויה משפחה, ומשפחת אם אינה קרויה משפחה . יבמות נ"ד ב

4

יגאלנו. מה ת״ל יגאלנו יגאלנו יגאלנו ג – פעמים , לרבות כל הגאולות שיהיו כסדר הזה . קדושין כ״א א'

5

או השיגה ידו. או השיגה ידו — יד עצמו תו״כ

6

ונגאל. תניא, ונגאל — והכל לשיחרור . קדושין ט״ו ב׳

7

ונגאל. בכל אדם תו״כ.

1

וחשב עם קנהו. מהו וחשב עם קונהו – ידקדק עם קונהו . ב"ק קי"ג ב'

2

עם קנהו. תניא, הנמכר לנכרי אינו עובד לא את הבן ולא את הבת, דאמר קרא וחשב עם קונהו ולא עם יורשי קונהו . קדושין י"ז ב'

3

עם קנהו. אמר רבא, דבר תורה נכרי יורש את אביו, שנאמר, וחשב עם קונהו ותניא ולא עם יורשי קונהו, מכלל דאית ליה יורשים . שם שם

4

והיה כסף ממכרו. עי' מש"כ בפסוק הבא בדרשה ישיב גאולתו.

1

אם עוד רבות בשנים וגו'. תניא, אם עוד רבות בשנים ואם מעט נשאר בשנים פ' נ"ב, וכי יש שנים מרובות ויש שנים מעטות, אלא נתרבה כספו – מכסף מקנתו, נתמעט כספו – כפי שניו . שם כ' ב'

2

ישיב גאלתו וגו'. תני, קונה את עצמו בכסף ובשוה כסף, בכסף, דכתיב מכסף מקנתו בשוה כסף – ישיב גאולתו כתיב, לרבות שוה כסף ככסף . קדושין ט"ז א'

3

מכסף מקנתו. מלמד שבכסף הוא נקנה ואינו נקנה בתבואה וכלים, והני מילי, דלית בהו שוה פרוטה , אי הכי אפילו כסף נמי, ס"ד אמינא תבואה וכלים כיון דמקרבי הנאתייהו גמר ומקני נפשיה קמ"ל . שם ח' א'

4

מכסף מקנתו. מלמד שנקנה בכסף, מוכר עצמו מנלן, יליף שכיר שכיר לגז"ש . שם י"ד ב'

5

מכסף מקנתו. ת"ר, נמכר במנה והשביח ועמד על מאתים, מניין שאין מחשבין לו אלא מנה, ת"ל מכסף מקנתו , נמכר לישראל מנלן, יליף שכיר שכיר לגז"ש . שם כ' א'

1

כפי שניו. ת"ר, נמכר במאתים והכסיף ועמד על מנה מניין שאין מחשבים לו אלא מנה, ת"ל כפי שניו , נמכר לישראל מנלן, יליף שכיר שכיר לג"ש . שם שם

1

כשכיר שנה בשנה. תניא, השכירות אינה משתלמת אלא לבסוף, דאמר קרא כשכיר שנה בשנה, שכירות של שנה זו אינה משתלמת אלא בשנה אחרת . ב"מ ס"ה א'

2

לא ירדנו בפרך לעיניך. תניא, יכול יכנס לביתו לידע מה הוא עושה לו, ת"ל לעיניך, אין אתה מצוה אלא לעיניך . תו"כ

1

ואם לא יגאל באלה. מה ת"ל באלה, לומר לך, באלה הוא נגאל ואינו נגאל בשש . קדושין ט"ו ב'

1

כי לי בני ישראל עבדים. תניא, ר' יוחנן בן זכאי היה דורש, מה נשתנה אזן מכל אברים שבגוף שנרצע הוא, אמר הקב"ה, אזן ששמע על הר סיני כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים והלך זה וקנה אדון לעצמו לפיכך ירצע . שם כ"ב ב'

2

כי לי בני ישראל עבדים. אמר רב, פועל יכול לחזור בו אפילו בחצי היום, שנאמר כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים . ב"ק קט"ז ב'

3

כי לי בני ישראל עבדים. עיין מש"כ בפ' ראה בפסוק בנים אתם לה' אלהיכם י"ד א'.